תודה רבה על הצבעתך!

זה צה"ל שלנו. על המוסריות שלו לא נוכל להחליט בשאלון.

אבל כמי שנשלחו בשם הציבור הישראלי לבצע את הפעולות האלו, חשוב לנו שתדעו איך התנהלנו במבצע האחרון בעזה.
שתפו   
כן מוסרי לא מוסרי
יחידה: שריון דרגה: סמ"ר
יחידה: שריון אזור: דיר אל-בלח דרגה: סמ"ר

"ניסינו לפגוע במכונית"

אחרי שלוש שבועות בתוך רצועת עזה הגענו למין מקום שיש לנו תצפית של קילומטר וחצי על ציר שקוראים לו ציר טנצ'ר, בשפה הצבאית, שזה ציר מאוד מאוד ראשי, עם שני נתיבים מצפון לדרום ושני נתיבים מדרום לצפון, ובמהלך כל הלחימה הייתה הוראה שלא נוגעים בציר הזה. [הוא] עורק חיים ראשי של הרצועה, הוא לא קשור לאזור הלחימה, לא יורים עליו. הייתה לנו תחושה שזה בא אפילו מהממשלה, משהו מאוד חשוב שאסור לפגוע בו.

כעבור שלוש שבועות בתוך הטנק עלינו לעמדה וראינו את הציר הזה והתחילה מין תחרות, "אתה תותחן, בוא נראה אם אתה גבר, בוא נראה אם אתה מצליח לפגוע ברכב נוסע". אז מצאתי רכב, מונית, ניסיתי לירות פגז, לא הצלחתי [לפגוע]. עלו עוד שני רכבים, ניסיתי עוד פגז או שניים, לא הצלחתי. המפקד אמר: "יאללה, חלאס, אתה מסיים לי את כל הפגזים, תפסיק". אז עברנו למקלע כבד. [עם ה]מקלע כבד לא הצלחנו [לפגוע] כמה פעמים גם על מכוניות, עד שפתאום ראיתי

רוכב אופניים שסתם מדווש לו בכיף. אמרתי, יאללה, אותו אני מוריד. מצאתי את הטווח, כיוונתי, לא פגעתי, פגע קצת מלפניו ואז פתאום הוא התחיל לדווש במהירות פסיכית כי יורים עליו, אז כל הצוות בטנק התחיל להיקרע מצחוק ש"וואלה, תראו איזה מהיר הוא".

אחר כך גם דיברתי על זה עם עוד תותחנים ומסתבר שזה היה מין תחרות כזו בין כל מיני אנשים - "בוא נראה אם התותחן הזה פוגע ברכב, או התותחן הזה פוגע ברכב." וחשבתם על זה, מה קורה אם יש שם אנשים? כלומר, זה עלה בדיון ביניכם בתוך הטנק, זה שזה אזרחי? אני, בתוך תוכי כאילו, קצת הפריע לי, אבל אחרי שלוש שבועות בעזה כשאתה יורה על כל דבר שזז וגם מה שלא זז, בכמות פסיכית, אתה כבר לא באמת... הטוב והרע קצת מתבלבל לך והמוסר קצת הולך לאיבוד ואתה מאבד קצת את הצפון, וזה גם נהיה כמו משחק מחשב, ממש ממש מגניב ואמיתי.

הוראות הפתיחה באש המתירניות והימשכות הלחימה הובילו לקהות חושים בקרב החיילים ולשימוש לא מבצעי בנשק כנגד אזרחים.

"ראיתי רוכב אופניים שסתם מדווש לו. אמרתי יאללה, אותו אני מוריד. מצאתי את הטווח, כיוונתי, לא פגעתי. פתאום הוא התחיל לדווש במהירות פסיכית כי יורים עליו."
כן מוסרי לא מוסרי
יחידה: שריון דרגה: סמ"ר
יחידה: שריון אזור: מרכז הרצועה דרגה: סמ"ר

"סתם כי צריך לירות, להפגין נוכחות"

דבר שהיה קורה די הרבה פעמים והוא היה מאוד נפוץ, שאמרו לנו, נגיד, לעלות לעמדה, ופשוט לירות מדי פעם. סתם כי צריך לירות, להפגין נוכחות. אם זה אומר לשחרר פגז, אם זה אומר קצת לירות מהמקלע, פשוט כדי שיהיה...

ידעו שיש נוכחות של צה"ל באזור ושלא יתקרבו לפה ושנהיה מאיימים.

ואני זוכר במיוחד פעם אחת שעמדנו בעמדה שמשקיפה על עמק, והחלטנו… ידענו שעוד מעט אנחנו הולכים למלאות את התחמושת מחדש, אז בעצם לא היה כל כך אכפת לנו עם כמה תחמושת נגיע לשם. היינו צריכים.. הרגשנו שאנחנו צריכים לבזבז כמה שיותר תחמושת.

החלטנו ל... פשוט לגמור את כל התחמושת של המקלע, שזה המון תחמושת, זה אלפי כדורים. ו… פשוט התחלנו לירות עוד ועוד ועוד, כמעט ללא הפסקה, עד שהקנה פשוט התחמם. כשהוא מתחמם זה נקרא לשפוך קנה. הצורה שלו משתנה,

ואי אפשר יותר להשתמש בו. ולא היה כל כך אכפת לנו כי ידענו שאף אחד לא ישאל שאלות. כאילו... נגיד, מקסימום: כן, זה היה לצורך מבצעי, זה לא… זה לא היה בטעות… זה לא היה בכוונה.זה פשוט...היינו צריכים לירות, וזה קרה.

ו... אותו דבר גם עם פגזים. בסוף כל יום כשחזרנו למלאות תחמושת, שאלו אותנו כמה פגזים ירינו, אבל שאלו את זה פשוט בשביל למלאות את התחמושת. לא שאלו אותנו בשביל לבדוק על מה ירינו. זה לא היה משנה לאף אחד. ידענו שאם אנחנו משחררים עכשיו פגז, גם אם זה סתם, אנחנו פשוט נגיד, במקרה שישאלו בכלל, ולא ישאלו: זה היה לצורך מבצעי, או: ירינו על מטרה חשודה, חשבנו שיש שם מישהו, בסוף הסתבר שלא.

במהלך ההפגזה המקדימה הומטרו פגזים רבים אל עבר מבנים ברחבי רצועת עזה. מדיניות צה"ל במבצע הובילה להרס טוטאלי של עשרות אלפי דירות מגורים גם בלי קשר להגנה על הכוחות בשטח בזמן אמת.

"עוד מעט אנחנו הולכים למלא את התחמושת מחדש, אז בעצם לא כל כך אכפת לנו עם כמה תחמושת נגיע לשם.. הרגשנו שאנחנו צריכים לבזבז כמה שיותר תחמושת."
כן מוסרי לא מוסרי
יחידה: שריון דרגה: סמ"ר
יחידה: שריון אזור: דיר אל-בלח דרגה: סמ"ר

"בשישי בערב עשינו קידוש"

בשישי בערב עשינו קידוש בתוך אחד הבתים. לקחנו חצר שבתוך הבית היו חי"רניקים. לא פתחנו את השער, פשוט נכנסנו עם הטנק, דרסנו את הגדר ונכנסנו. חנינו בחניה כביכול עם שני הטנקים, שזה אומר שגם היינו צריכים להרוס את החומה שבין הרחוב לבית. חומה קטנה, גדר כזאת. היינו חייבים לעלות כי כל טנק תופס די הרבה מקום, אז חלק מהגדר הזאת הרסנו, וגם היה שם אופנוע שעמד בדרך ודרסנו אותו. נכנסנו, עשינו קידוש שם עם החי"רניקים בסלון של הבית. היו עוד כמה פעמים שהייתי בבית. בדרך כלל הבתים היו עם קיר הרוס כי פגז חורר חלק מהקיר או שממש קיר אחד קרס. זה לא היה בית שאפשר לחזור אליו, אבל זה לא שעשו שם בלגן חוץ ממה שהיה צריך, חוץ מהירי אל תוך הבית כשנכנסו.

החיילים ידעו שהם לא צריכים לקחת בחשבון נזק שיגרם לרכוש פלסטיני: לבתים, לרכבים או לציוד אזרחי. מדיניות זו גרמה הרס טוטאלי וחסר תקדים לבתי מגורים והותירה מעל 100,000 חסרי בית.

"בשישי בערב עשינו קידוש באחד הבתים... לא פתחנו את השער, פשוט נכנסנו עם הטנק."
כן מוסרי לא מוסרי
יחידה: שריון דרגה: רס"ל
יחידה: שריון אזור: אזור העיר עזה דרגה: רס"ל

"לא נתקלתי בדבר כזה, גם לא בלבנון"

נכנסנו בכניסה לנחל עוז, נסענו טיפה צפונה והמשכנו מערבה. הבתים היו הרוסים כבר בזמן שאנחנו הגענו לשם. ה-D9 ׁ(בולדוזר משוריין) עשה לנו מהבתים ההרוסים מגנן (מתחם סוללות עפר שבו מתמקמים הכוחות). היו לולים שלא נהרסו על ידי הפגזות מהאוויר, אלא פשוט D9ׁ בא וקילף אותם. היה חשד למנהרות פה, ופשוט גילפו אותם. D9 מגיע, מוריד את הכף שלו על הבתים האלה ותוך שעה וחצי הכול מגולגל. תרנגולות בתוך איסכוריות (משטחי פח), בתוך כל הכלובים שנמצאים שמה, מאוד מאוד גדול ויפה ומריח "נהדר". היה שם הרס טוטלי של המקום, התמונות שראו באינטרנט הן כאין וכאפס לעומת מה שאנחנו ראינו שם במציאות. הייתה שם פחות השטחה של המקום אלא יותר נזק: בתים שבורים, מרפסות נפולות, סלונים פתוחים, חנויות שבורות. זה מה שאנחנו ראינו. לא נתקלתי בדבר כזה, גם לא בלבנון. היה שם הרס, אבל לא נתקלתי בדבר כזה מעולם. ומצאו פירים בתוך הלולים? לא. בתוך הלולים לא היו פירים.

מדיניות הפעלת האש הובילה להרס חסר תקדים שקובעי המדיניות היו מודעים לו. לעומת זאת, חיילים רבים שלקחו חלק בפעילות הופתעו מהיקף הפגיעה וההרס שהותירו אחריהם- פגיעה במבנים, רכוש, תשתיות אזרחיות, עסקים ותשתית חקלאית. החיילים מתארים את ההרס הזה כרחב ביותר שראו מעולם, גם ביחס למבצעים ומלחמות בהם לקחו חלק בעבר.

"היה שם הרס טוטאלי של המקום, התמונות שראו באינטרנט הן כאין וכאפס לעומת מה שאנחנו ראינו שם במציאות. לא נתקלתי בדבר כזה, גם לא בלבנון."
כן מוסרי לא מוסרי
יחידה: חי"ר דרגה: סמ"ר
יחידה: חי"ר אזור: צפון רצועת עזה דרגה: סמ"ר

"אז גמור אותו ורד מרשת הקשר כבר, קיבינימט"

זאת הייתה השבת הראשונה שסגרנו. מוקדם יותר באותו יום בית של אחת הפלוגות חטף כמה נ"טים (טילים נגד טנקים), והיחידה הלכה לפשוט על האזור שממנו נורו הנ"טים אז אוטומטית לחבר'ה ש[נשארו] מאחור פחות [היה אכפת] מכל העסק עם אזרחים. אני זוכר שאמרתי לעצמי שאזרחי עזה, מכל הלב, על הזין שלי כרגע. לא מגיע להם כלום, אם מגיע להם משהו זה או להיפצע קשה או למות, זה מה שעובר לי בראש באותם רגעים. היה מקרה אחד בבית שהיה בחור זקן שהגיע ולכולם צלצל בראש "זקן ממולכד". זה קורה ממש בצהריים, 12—2 בצהריים. התקרב בחור זקן, הבחור שהיה בעמדה – לא יודע מה עבר עליו, ראה אזרח, ירה עליו, לא פגע כל כך טוב. האזרח שכב שם, התפתל מכאבים. לכולם הבהב בראש הסיפור ההוא (קודם לכן בעדותו תיאר העד כי החיילים תודרכו על זקן נושא רימונים שניסה לפגוע בכוח אחר) אז אף פרמדיק לא רצה ללכת לטפל בו. לכולם היה ברור שאחד משני דברים קורים עכשיו: או שנותנים לו למות לאט או שגואלים אותו מייסוריו. בסופו של דבר גאלו אותו מייסוריו, בא D9 (בולדוזר משוריין), הרים עליו סוללה וככה גמרו את הסיפור הזה. מה אתה שומע בקשר? אני זוכר שעלה חייל בעמדה, אמר "הגיע לפה איזה אזרח, ביצעתי עליו ירי, הוא כרגע שוכב כ-100—150 מטר מהבית, פצוע קשה". [היה] דיבור בין החייל למפקד, המפקד שלנו אומר לו "הוא יורה עליך"? "שלילי". "הוא מאיים עליך"? "שלילי". "אתה חושב שהוא יכול לעשות את זה"? "חיובי". "אז גמור אותו ורד מרשת הקשר כבר, קיבינימט". החייל אומר "רות", אומר שהוא יורה לו כדור בראש. מה זה תגמור אותו? ירי על מנת [להרוג], כדור בראש. והוא נתן לו כדור בראש? כן. בשביל לא להתחיל להתעסק אם הוא ממולכד או לא ממולכד, זה באמת לא עניין אף אחד באותו רגע, מגיע D9, מרים סוללה על הגופה שלו וזהו. כולם יודעים שבתחתית הסוללה יש את הגופה של הבחור. מה שקרה מהתחקיר שהמ"פ תחקר את החייל זה שהחייל מזהה בחור בסביבות סוף גיל ה-60, תחילת גיל ה-70 שלו מתקרב לבית. הם היו בבית גבוה, תצפית מאוד טובה. החייל מזהה את הבחור ההוא מגיע כלפיו, כלפי העמדה שלו. הוא מבצע ירי לכיוון הרגליים שלו בתור התחלה. הוא אומר שהזקן המשיך להתקרב לכיוון הבית ואז הוא יורה לו כדור מתחת לצלעות השמאליות: כליה, כבד, לא יודע מה יושב שם. מקום שלא כדאי לחטוף בו כדור. הזקן ההוא חוטף את הכדור, מתחיל להישכב על הרצפה, אחר כך הגיע עוד חבר שלו וגם ירה בו, כשהוא כבר היה על הרצפה. בשביל הקטע ירה לו עוד שני כדורים ברגליים. תוך כדי יש את הדיבור עם המפקד, ובגלל שזה היה תוך כדי מתקפה גדודית זה באמת לא עניין אף אחד, "יש לנו פצועים מקדימה, אל תשגעו לנו את השכל, תעשו מה שאתם צריכים לעשות". מה היו הלקחים? הלקחים היו פחות לגבי ההתנהלות עם אזרחים כי התנהלות עם אזרחים אתה לא יכול להגדיר ברמת הפלוגה, זה ה"אישיו" של לחימה במתווה כמו עזה. ברמת הלקחים זה היה בעיקר לקחים של הגנה: איפה מקימים עמדות הגנה, מהם נהלי השמירה, האם זה שמירה בזוגות. זו הייתה רמת הדיון של הלקחים מהסיפור הזה.

הוראות הפתיחה באש שניתנו לחיילים היו עמומות ומתירניות. החיילים תודרכו שלא לקחת סיכונים - ובכל מקרה בו הם חשים כי עלולה להיות סכנה לכוחות עליהם לפתוח באש על מנת להרוג, מבלי לשקול את האפשרות שמדובר בחפים מפשע. יישום מדיניות זו הובילה להרג של אזרחים רבים.

"התקרב בחור זקן, הבחור שהיה בעמדה ראה אזרח, ירה עליו, לא פגע כל כך טוב… בסופו של דבר גאלו אותו מייסוריו."
כן מוסרי לא מוסרי
יחידה: חרמ"ש דרגה: סמ"ר
יחידה: חרמ"ש אזור: דיר אל-בלח דרגה: סמ"ר

"הכל נראה כמו גבינה שוויצרית"

כשנכנסנו לרצועה התפקיד שלנו כחי"ר היה לתפוס בתים ובעצם להפוך אותם להיות מעין מוצב קטן. בתים של פלסטינאים שבהם אנחנו שוהים, דרכם אנחנו מאבטחים את הטנקים כאשר הטנקים בעצם פעלו בעיקר מסביבנו. כאשר נכנסנו לתוך הבתים זו [הייתה] כניסה מאוד מאוד אלימה, מאוד בכוח אש, כדי לוודא שאין אף גורם עוין בתוך הבית. אחרי שכבר התמקמנו בבתים אז מתחילה מה שנקרא שגרת מוצב. בעצם מתחילים לבנות עמדות, להחליט איזה חדרים צופים לאן ועם מה אפשר להשתמש. כל חדר שמזוהה בתור חדר לעמדה אז שמים על החלונות שלו רשת צל. במקרה שלנו לא היו לנו רשתות צל, [אז] השתמשנו בוילונות שהיו בתוך הבית. עם מסמרים חיברנו אותם לתוך החלון ומתחנו בעצם את הווילון עם סרט הדבקה. ומשם מתחילה שגרה של שמירות כי אתה בערך כמעט חצי מהזמן שומר, תוך כדי אתה צריך להסתכל מה קורה מסביב. תוך כדי שאנחנו נמצאים שם אז השריון יורים כל הזמן על כל הבתים מסביב. אני לא יודע בדיוק מה הייתה הפקודה, אבל נראה שכל בית נתפס בתור איום ולכן בכל בית צריך לירות לפחות פגז, שאין שם אף אחד, השריון ירו יחסית הרבה. כל הבתים מסביב, כשאתה מסתכל על הנוף, קצת נראו כמו גבינה שוויצרית עם המון חורים בתוכם.

בתים נמחקו תוך כדי [שהיינו שם], האדמה יושרה, הכול נראה אחרת, כל אזור של מחסנים, אז D9 ׁ(בולדוזר משוריין) הוריד אותו, היה אזור חממות גדול שהיה שם גם מסומן במפה בתור אזור ירי ואמל"ח (אמצעי לחימה) וגם שם D9 הוריד. מה זה הסימונים האלה במפות? הם פשוט מתארים איפה מבחינת מודיעין יש מנהרה, בתים נראה לי של פעילים, איתורים חמים שלא הוגדר בדיוק מה זה, אזורי אימונים ומנהרות ואזורי שיגור. ומלכוד, איפה יש ציון של מלכוד. אחרי שאתם יוצאים, עדיין יש בתים עומדים? כמעט ולא. נגיד כשהלכנו לבית שקראו לנו שחשבו שיש שם פעיל, אז אתה הולך ויש שבילים יותר שבורים בכל מקום שהטנקים עוברים, זה חול כזה, כבר לא [שטח] חקלאי עם צמחים. עצי זית עקורים בכל מקום. הבתים עצמם פשוט שבורים, מפוזרים, תל איפה שהיה בניין ופשוט בית מפוזר יותר. לא קיבלנו הוראה מבצעית שזה המטרה אבל בסופו של דבר אף בית לא אמור להיות עומד. 500 מטר רדיוס, שאף בית לא עומד.

מדיניות הפעלת האש הובילה להרס חסר תקדים שקובעי המדיניות היו מודעים לו. לעומת זאת, חיילים רבים שלקחו חלק בפעילות הופתעו מהיקף הפגיעה וההרס שהותירו אחריהם- פגיעה במבנים, רכוש, תשתיות אזרחיות, עסקים ותשתית חקלאית.

"כל הבתים מסביב, כשאתה מסתכל על הנוף, קצת נראו כמו גבינה שוויצרית עם המון חורים בתוכם."
כן מוסרי לא מוסרי
יחידה: חי"ר דרגה: סמ"ר
יחידה: חי"ר אזור: צפון רצועת עזה דרגה: סמ"ר

"בני זונות, אכלו לי מהקורנפלקס"

איך נראית שהייה בתוך בית פלסטיני? ישנים על מזרונים שלהם. בהתחלה [השתמשנו ב]שירותים עם מים, אחרי זה [מניחים] שקי פק"ל ששמים בהם חול. היה קטע ממש חזק של ויכוח על אם מותר להשתמש להם במטבח או לא. אני הייתי מהאסכולה שכן, היו הרבה חבר'ה שהיו מהאסכולה שלא. היה מישהו שהכין ראשון קפה שחור ואז היו הרבה לבטים: לשתות, לא לשתות. אני הייתי בתפיסה שהמשפחה תחזור לבית ותראה בית הרוס, כל החלונות שבורים, הרצפה שבורה וקירות מרוססים ברימון ואז הם יגידו "בני זונות, אכלו לי מהקורנפלקס, אני לא מאמין"? זה לא יקרה, ולא אכפת להם שאתה משתמש להם בגז, שאתה משתמש להם במטבח. אני חושב שזה חארטה, אני לא חושב שזה שאלות קשות. אני חושב שזה פשוט לא קשור, זה פשוט לא משנה כבר אם אתה משתמש להם בגז או במטבח. זה היה לפני שידענו שמפוצצים את הבית כשאנחנו עוזבים. ביום שיצאנו מעזה הנדסה קרבית וכוח מצומצם פוצצו את כל הבתים ששהינו בהם, ואז אמרו לנו "אפשר להתחיל ללכת".

מדיניות צה"ל הובילה להרס טוטאלי וחסר תקדים של בתי מגורים גם בלי קשר להגנה על הכוחות בשטח בזמן אמת. לעיתים, מדיניות זו גרמה לחיילים רבים להרגיש שאין כלל טעם להשתדל לנהוג באופן מוסרי.

"המשפחה תחזור ותראה בית הרוס, כל החלונות שבורים, קירות מרוססים ברימון ואז הם יגידו 'בני זונות, אכלו לי מהקורנפלקס, אני לא מאמין'?"
כן מוסרי לא מוסרי
יחידה: חי"ר דרגה: סמ"ר
יחידה: חי"ר אזור: ח'אן יונס דרגה: סמ"ר

"היינו לוקחים סיר ושמים בתוך הסיר חולצה, מחרבנים על החולצה"

התחלנו ללכת, ירי של ארטילריות, מרגמות, שריון וחיל האוויר מלווים אותנו. הולכים 100 מטר מהבתים ושם פותחים את הרתק. הרתק היה מקל"ר (מקלע רימונים) ושני מאגים, ירינו כמה רימונים על הבתים, כמה פגזים. לפי התכנית [הבית] אמור להיות בית שמסביב יש חומת בטון, זה מה שהראו במפות. בסוף לא גדר בטון, גדר מעפנה שעם היד אני יכול לשבור אותה. התכנון [היה] שנפעיל על הגדר מטדור (רקטה נגד טנקים), נעשה חור בגדר ועל הבית נפעיל [לבנת] חבלה. בסוף זה לא קרה. הייתה בגדר פרצה, נכנסנו דרך שם. הפעלנו על הבית [לבנת] חבלה, עשינו חור כניסה בקיר. לא היו שם שום מחבלים, כלום. עשינו חור וכולם נכנסו ברטוב (ירי חי). חדר ראשון-שני, טיהרנו אותו ברטוב. הבית הזה היה ארבעה חדרים, אז הגיע עוד צמד וטיהר עוד חדר ברטוב. הגיע עוד צמד וטיהר את החדר האחרון ברטוב. [כש]הבית מטוהר – כל הכוח נכנס. ברטוב, מה זה? רימונים – אם צריך. אבל על הבית הזה זה היה בלי רימונים. בגלל ה[לבנת] חבלה כל הבית היה אפור ועשן ואבק באוויר אז לא ראו כלום. איך נראה הבית? בית פרטי של ערבים, בית שעבדו עליו אבל לא עד הסוף. ראו שהיו פה אנשים שברחו מהבית, היו מיטות, מזרונים, רהיטים. בכל בית מסביב לבית היו ברווזים, עזים, חמורים, כלבים. כל בית שהיינו מגיעים ישר היינו הולכים לחיות, עושים להם חור בכלוב, שיוכלו לברוח. אחרי שטיהרתם – מה השלב הבא? כל כוח נכנס, בודקים שכל הכוח בפנים, שכולם הגיעו, ומכינים את הבית להגנה. מקימים עמדת מאג, עמדת מקל"ר, עושים חורים בקיר, חרך ירי. בסוף יוצא שיש לך עמדה בכל צד. אחרי שהבית מוכן וכל העמדות פתוחות לירות, יש שם מחסות – שקי פק"ל (שקי חול), ארונות, מיטות – כשהכול מוכן וכשיש כבר את האנשים על העמדות אפשר לנוח. כמה חיילים אתם? היינו מחלקה של 13—14. הערבים, בכל בית יש להם פול מזרונים וכריות. [נחים] או על מיטות או על המזרונים האלה או על הרצפה, אין מה לעשות. הייתה לנו פשלה בבית הראשון והשני ש[את לבנת ה]חבלה שמו על הבטון וגם על הצינור. כשהיא הופעלה כל הביוב התפוצץ, היה שם סירחון. כשאתה מגיע, בא הקצין והוא מגדיר חוקים: איפה מחרבנים, איפה משתינים. אם מותר יוצאים החוצה שנייה להשתין. אם היה בית קרקע והיה אפשר, היינו יוצאים החוצה ומכינים כיסא קקי. היינו עושים חור בכיסאות ועם הכיסא היינו יוצאים החוצה, ומי שהיה מחרבן היה יוצא עם קסדה, [אפוד] קרמי ונשק, וההוא שלידו היה יוצא עם כל הציוד, וסט (אפוד קרב) והיו הולכים ארבעה-חמישה מטר מהבית, יושבים שם ומחרבנים, ובינתיים עוד חייל מחפה עליו. אם זה היה בית של קומות, היינו מגדירים חדר ששם מחרבנים. על הרצפה? לא, בסירים. אתה מחרבן בסיר ואז עם הסיר מעיף החוצה. אבל אחרי זה היינו לוקחים סיר ושמים בתוך הסיר חולצה, מחרבנים על החולצה. חולצה מהארון בבית? כן. ואז עם החולצה כמו "שקי קקי" זורקים מהחלון, והסיר היה נשאר שם. נשאר משהו בארון בגדים אחרי 14 חבר'ה בתוך בית? לפעמים. לפעמים.

חיילים רבים השתמשו בבתים של פלסטינים בתוך שכונות כמוצבים זמניים. השהייה בבתים הובילה להשחתה רחבת היקף של בתים ושל רכוש פלסטיני.

"היינו לוקחים סיר ושמים בתור הסיר חולצה מהארון בבית, מחרבנים על החולצה ואז עם החולצה כמו 'שקי קקי' זורקים מהחלון."
כן מוסרי לא מוסרי
יחידה: חי"ר דרגה: לא לפרסום
יחידה: חי"ר אזור: דרום רצועת עזה דרגה: לא לפרסום

"הן נורו אז ברור שהן מחבלות"

היה כוח שזיהה שתי דמויות הולכות בתוך מטע חקלאי בערך 800—900 מטר מגזרת הכוח. אלה היו שתי בחורות שהלכו בתוך המטע החקלאי. המפקד ביקש לזהות "מה אתה רואה" ואם הן מופללות או לא. זה היה ביום, 11—12 בצהריים. כוחות התצפית לא ראו טוב אז המפקד העלה מזל"ט לאוויר שיראה את זה ממש מלמעלה, והמזל"ט הפליל. הוא זיהה אותן עם פלאפונים, מדברות, הולכות. הכווינו לשם, על הבנות האלה והרגו אותן. אחרי שהן הופללו הייתה לי הרגשה שזה חארטה. על בסיס מה הייתה ההפללה? תצפיתניות, "הן רואות את הטנקים בטוח והן רואות בטח את העשן שעולה מכל העבודה ההנדסית". אחרי זה המפקד אומר למפקד הטנקים ללכת לסרוק את המקום ושלושה טנקים הולכים לבדוק את זה [את הגופות]. הם סורקים את הגופות, וזה היה שתי נשים מעל [גיל] 30. גופות של שתי נשים ואין נשק עליהן. הוא חזר וממשיכים הלאה, הן נספרו כמחבלות. הן נורו אז ברור שהן מחבלות.

כל אדם שנצפה כשהוא מביט לכיוון הכללי בו שהו הכוחות, גם אם לא נשא אמצעי לחימה או משקפת, וגם אם היה מרוחק מאות מטרים מהכוח - נחשב ל"תצפיתן" של האויב. במקרים רבים בהם הותקפו אנשים שנחשבו "תצפיתנים" - ונספרו באומדן ההרוגים של צה"ל כ"מחבלים" - גם כאשר לא הייתה שום אינדיקציה שאכן היה מדובר בכאלה.

"הם סורקים את הגופות, וזה היה שתי נשים מעל גיל 30. ואין נשק עליהן. הוא חזר וממשיכים הלאה, הן נספרו כמחבלות."
כן מוסרי לא מוסרי
יחידה: שריון דרגה: סמ"ר
יחידה: שריון אזור: דיר אל-בלח דרגה: סמ"ר

"בוקר טוב אל-בורייג'"

נכנסנו בלילה הראשון למקום שקוראים לו ג'וחר א-דיכ, זה סוג של פרבר. נכנסנו בהמון אש לתוך מטעים, המון המון אש. פרדסים זה האיום הכי גדול על כוחות שריון, היה לנו מאוד קשה לשמור על עצמנו. [ירינו] המון צרורות קטנים למקומות חשודים, לפרדסים, לפלחים (לוחות מתכת) של בתים ממתכת וגוש בטון פה, גוש בטון שם, בקטנות. המון מקלעים, המון המון מקלעים. מדי פעם ירי פגזים, יריתי שני פגזים אני חושב, שלושה, לבתים שטיפה שולטים עלינו. מרחקים של 500 מטר, קילומטר.

לאחר הכניסה הלילית שלנו לרצועת עזה, ל[כפר] ג'וחר א-דיכ, הגיעה שעת הבוקר, בין שבע לשמונה בבוקר, וראינו שאין מה לעשות, אנשים התחילו לנמנם. כל הכלים היו ביחד במין עיגול מוזר כזה, מין חניון, אחרי שכבר השתלטנו על השכונה בלילה. לא היה שום איום והיה שקט, פתאום הגיעה פקודה בקשר: חבר'ה, כולם לעלות למין שורה כזאת, מול שכונה בשם אל-בורייג',

שזו שכונה שבעצם רואה אותנו מרחוק, את ג'וחר א-דיכ והיא יותר גם גבוהה מאיתנו. זאת אומרת שהם רואים הכול ואנחנו לא רואים הכול אצלם. הם יותר גבוהים מאיתנו והם יכולים לשלוט עלינו גם באש וגם בתצפית. והוא [המפקד] העביר פקודה:" חבר'ה, כל הטנקים בשורה, תופסים עמדות ביחד מול השכונה בשם אל-בורייג', ואנחנו נעשה מגע". מגע זה ירי של כולם ביחד, ממוספר "1, 2, 3", ירי.

אני זוכר את זה, כל הטנקים עמדו בשורה, אני אישית שאלתי את המפקד שלי: לאן אנחנו יורים?

הוא אמר לי: תבחר לאן שבא לך. וגם אחר כך בשיחות עם שאר החבר'ה, כל אחד בעצם בחר את המטרה שלו, והמפקד קרא לזה בקשר "בוקר טוב, אל-בורייג'. "אנחנו נבצע, חבר'ה, בוקר טוב, אל-בורייג'", זה הציטוט. בעצם [כדי] להעיר את השכונה, להראות לחבר'ה, צה"ל פה ולבצע את ההרתעה הזאת.

אני זוכר שכל הטנקים עמדו בשורה, אנחנו גם עמדנו, אני התותחן, אני הסתכלתי על איזה בית, גם בית גבוה מאוד, במרכז השכונה ההיא, ושאלתי את המפקד שלי: "טוב, לאן לירות בבית?" וסגרנו בינינו: "טוב, אם בא לך קצת ימינה, קצת שמאלה, קצת לחלון הזה, קצת לקומה הזאת, סגרנו." ואז המפקד עלה בקשר, "3, 2, 1, ירי". כולם ירו פגזים לאן שהם רצו, מן הסתם. אף אחד לא ירה עלינו לא לפני, לא אחרי, לא במהלך.

במהלך המבצע נורו פגזים ופצצות בהיקף חסר תקדים לעבר שכונות מגורים בעזה. מדיניות צה"ל במבצע הובילה להרס טוטאלי וחסר תקדים של בתי מגורים גם בלי קשר להגנה על הכוחות בשטח בזמן אמת.

"באותו בוקר כולם ירו פגזים לאן שהם רצו, מן הסתם אף אחד לא ירה עלינו לא לפני, לא אחרי, לא במהלך. המפקד קרא לזה בקשר בוקר טוב אל-בורייג'."
כן מוסרי לא מוסרי
יחידה: שריון דרגה: סמ"ר
יחידה: שריון אזור: דיר אל-בלח דרגה: סמ"ר

"כל מה שנמצא שם – מת"

נכנסנו לשכונה עם פרדסים, שזה הכי מפחיד. [היו] מלא סיפורים על מנהרות, מטענים, שיכולים לצאת לך מפרדסים. אתה נכנס, אתה יורה המון לנקודות חשודות. אתה יורה למלא שיחים, מלא פרדסים, מלא בתים שפתאום צצים לך, עצים פה ועצים שם. אתה דופק צרור ולא חושב פעמיים. ביום הראשון יש את האתוס הזה על החמאס, אתה בטוח שאתה נכנס וכל הטנקים עולים באוויר. אחרי 48 שעות שאף אחד לא יורה עליך והם כמו רוחות רפאים, אתה לא רואה ולא מרגיש, רק מדי פעם אתה שומע ירייה אחת ביום, אתה מבין שהמצב בשליטה. ואז התחילה הבעיה שלי שם כי הוראות הפתיחה באש הרשמיות, לא יודע אם ברמה הצה"לית, היו "כל מה שנמצא שם – מת. כל מה שאתם רואים שזז בשכונות שאתם נמצאים בהן – לא אמור להיות שם. האזרחים יודעים שהם לא אמורים להיות שם. בגלל זה כל מי שאתם רואים שמה – אתם הורגים אותו". מי נותן את ההוראה הזאת? המפקד. "כל מה שאתם רואים בשכונות שאתם נמצאים בהן, כל מה שאתה רואה בטווח היגיון בריא, אני אומר בין 0—200 מטר – מת במקום. בלי אישורים". שאלנו אותו: "אני רואה מישהו הולך ברחוב, אני יורה בו?" אומר "כן". "למה אני יורה בו?" "כי הוא לא אמור להיות שם. שום איש, אזרח שפוי שהוא לא מחבל, אין לו מה לחפש ליד טנק 200 מטר, ואם הוא מביא את עצמו למצב הזה, כנראה שהוא לא תמים". כל מה שכבשת, כל מה שטיהרת, כל מה שנמצא בטווח של בין 0—200 מטר, 300 מטר – זה אמור להיות אזור מטוהר מבחינתנו. המפקד מתייחס למה קורה אם יש אזרחים או בלתי מעורבים? אין. נקודת ההנחה, ואני מדגיש שזה סוג של ציטוט, אומרת: כל מי שנמצא באזור של צה"ל, שצה"ל כבש אותו – הוא לא אזרח. זו נקודת ההנחה. אנחנו נכנסים עם זה לעזה, כוח אש מטורף, אני לא יודע אם פרופורציונלי או לא, אני לא מתיימר להיות מג"ד ולא גנרל. אבל זה מגיע למצב שבתור טנק אחד, תחשוב שיש 11 כאלה רק איפה שאני הייתי, אתה יורה בין 20—30 פגזים ביום. הכניסה הייתה טירוף בקשר. הייתה פלוגת מילואים של טנקים שישבה על גבעה והתחילה לתת אש. התחילו לפרק פגזים, הסטטיסטיקה הרשמית של הפלוגה הזאת הייתה משהו כמו 150 פגזים ביום. הם ירו, ירו, ירו. הם התחילו שעתיים לפני לפרק כל דבר. על מה הם יורים? הם מחפים על הכניסה. הם יורים בעיקר על שכונת אל בוריג'. על המפה זו שכונה מאוד שולטת מבחינה גיאוגרפית, וגם שכונה שלפי מה שלנו אמרו יש שם המון היאחזות של החמאס. אני לא יודע בדיוק על מה הם יורים ומה הם מפעילים, אני יודע שהם יורים המון ומפרקים את השכונה הזאת, מפרקים אותה ברמה אחרת. בסביבות 150 פגזים ביום.

במהלך "צוק איתן" נורו פגזים ופצצות בהיקף חסר תקדים לעבר שכונות מגורים בעזה. ההנחיות שקיבלו רוב החיילים היו לירות בכל דמות שנראית במרחב מבלי צורך לוודא קשר ללחימה. החיילים תודרכו שלא אמורים להימצא בשטח אנשים חפים מפשע, על אף שבפועל נותרו אזרחים, נשים וילדים באזורי הלחימה.

"ואז התחילה הבעיה שלי כי הוראות הפתיחה באש הרשמיות היו 'כל מי שאתם רואים שמה – אתם הורגים אותו.'"
כן מוסרי לא מוסרי
יחידה: הנדסה דרגה: סגן
יחידה: הנדסה אזור: אזור העיר עזה דרגה: סגן

"תפוצץ, תפוצץ, שים"

בשביל לפרק בית צריך שמונה מוקשים, כל מוקש זה עשרה-אחד עשר קילו חומר נפץ. אתה שם את זה על עמודי תמך של בניין. אם לבניין יש שישה עמודי תמך, מספיק שאתה שם שלושה, שלושה מהם נופלים – הבניין נופל. אבל מה? אתה מביא אתך 40—50 מוקשים. אתה לא יכול לחזור אתם, אתה כבר חייב לפוצץ, זה מין קטע כזה, אז אתה שם בבית 40—50 מוקשים. מן הסתם הבתים שליד חוטפים את כל הזעזוע, גם הם קורסים, או שזה יוצר שרפה או שכל החממה או כל המסגרייה או כל מה שיש ליד הבית – גם זה עף. המ"פ אומר לך "תפוצץ, תפוצץ, שים, אין לי מה לעשות עם התחמושת הזאת, אני לא אחזיר אותה ואנחנו לא נלך באמצע עזה עם מוקש על הגב ובלי יכולת להיכנס למצב אם מתקילים אותך". זה אירוע חריג שחוזר על עצמו כמעט בכל פעולת הנדסה. אתה מגיע לפוצץ בית, אפילו אם הוא 20 מטר מרובע, שתי קומות. אתה מגיע עם המון-המון חומר נפץ כי הם תמיד נותנים לך אקסטרה, תמיד רוצים שתפוצץ ותמיד רוצים שאולי תהיה מוכן לעוד משימות או כל מיני דברים אחרים. הם שמו 45 מוקשים, 45 מוקשים זה חצי טון. חצי טון זה כמו פצצה של מטוס. זה עדיין חצי טון 4C (חומר נפץ). ההדף זז בהתאם לשטח. יכול להיות שכדי לפוצץ פיר של מנהרה ולמוטט כמה עשרות מטרים ממנה אתה שם חמישה מוקשים, 50 קילו, כי ההדף זז וזה מקריס את כל המנהרה. אתה רואה בקצה השני, עוד קילומטר מפה, את הפיר השני עף. אתה מפוצץ בית פה, אתה רואה את האפקטים גם חצי קילומטר משם. עמוד בטון שהוא מטר וחצי על רוחב של חצי מטר עף לתוך בית אחר – זה מחסל שני חדרים. אולי זה לא מפיל את הבית, אבל מחסל שני חדרים. זה ב-360 מעלות [מסביב למקום הפיצוץ]. אתה צריך להתרחק 300 מטר אחורה כדי שאתה לא תיפגע, אתה חייב להיות בתוך כלי משוריין בשביל שלא יקרה לך כלום. זה כבר אומר שיש לך ב-300 מטר דברים שנפגעים, ב-360 מעלות. שלא לדבר על עמודי חשמל ליד שקורסים, ולא נדבר על חוטי חשמל וכל מיני צינורות מים שחוטפים את ההדף. אני ראיתי צינור מים גדול שבגלל שה-D9 (בולדוזר משוריין) כבר עבר והוא נחשף, פשוט התמוטט עליו משהו מצפע חי"ר או מהחטפן (אמצעים לפריצת שדות מוקשים הפועלים באמצעות פיצוץ שרשרת חומר נפץ באורך עשרות מטרים). הצינור פשוט התפוצץ ואתה רואה גלונים של מים, מאגר מים מתוקים, מים לשתייה. ראו שזה לא ביוב. זה נזק שאתה לא חושב [עליו] אבל הוא 200 מטר ממקום הפיצוץ, 100 מטרים ממקום הפיצוץ – וחוטף. האפקט של מה שהפיצוצים עושים יוצר המון נזק, וזה לא מעניין. "שים, שים, אני לא יכול להחזיר חומר נפץ". המ"מ אומר "אני לא רוצה לחזור עם חומר נפץ עליי, [אם] רפ"ג (רקטה נגד טנקים) פוגע לי בטנק – אני עף". אז הוא אומר "אני כבר אשים את כל מה שקיבלתי". הוא נגרר. אני יודע שאתה מקבל את הפקודות של "אל תחזיר". קיבלת את ה-40 מוקשים? תפוצץ. יש לך עוד ביתן קטן כזה, מחסן ליד הבניין? שים בו שני מוקשים, שים בלול, בסככה הזאת. זה קורה, אתה מקבל כמה שיותר מוקשים. אתה גם עורם באמצע את כל מה שאתה מוצא מסביב, אם יש בלוני גז 50 מטר משם – אתה לוקח, שם אותם בתוך הבית, עורם את הכול בתוך הבית ואז זה מעיף את זה עם הבניין.

החיילים עשו שימוש בכמות חומרי נפץ רבה מאוד שגרמה לנזק רב לתשתיות אזרחיות, ביניהן תשתיות מים וחשמל. עבור החיילים, פעמים רבות הנזק שיגרם לא היה שיקול בהחלטה על עוצמת האש. לעומת זאת, סיום של מלאי התחמושת שנלקחה היה סיבה להגדלת עוצמת האש במחיר נזק רב יותר לסביבה.

"בשביל לפרק בית מספיק 8 מוקשים, אבל אתה מביא איתך 40-50 מוקשים, אתה לא יכול לחזור איתם. הבתים שליד חוטפים את כל הזעזוע, גם הם קורסים."
כן מוסרי לא מוסרי